אלמוג מועלם
ידוע שכל מכונית מכבי אש היא מכונית אדומה, אך לא כל מכונית אדומה היא מכונית מכבי אש. אני אומר: אימון אישי מתאים לכולם, אבל לא כולם מתאימים לאימון אישי.
תחום האימון האישי, הקואוצ’ינג בשמו המוכר יותר, מאוד “טרנדי” ורווי במאמנים אישיים מכל התחומים. לעיתים אנחנו לא עוצרים כדי לחשוב האם בכלל אנחנו אלו שמתאימים לאימון האישי, אלא ישר ניגשים למאמן שהרשים אותנו ותפס לנו את העין (או האוזן), בין אם ברשת החברתית ובין אם מפה לאוזן. אנסה לענות על השאלה הזו, בעזרת 2 נקודות שחשוב לשים לב אליהן.
קודם כל חשוב להגיד את זה שוב בקול רם ולשים על השולחן : אימון אישי מתאים לכולם.
אימון אישי הוא תהליך בו מתרחש שינוי לטובה, אל עבר יעדים ומטרות שנקבעו במהלך האימון. שינוי יכול לקרות ב-2 תנאים:
- רצון בהתפתחות– בכל תהליך שינוי נדרש רצון של המתאמן. אם אשתך שלחה אותך לאימון, ואתה לא מבין במה הוא יכול לקדם אותך ו/או לשנות הרגלים יום יומיים – זה לא יעבוד. במקרה כזה, נסה קודם לבדוק בעצמך מה זה אימון, במה הוא כרוך וכמה אתה פתוח לשינויים, באופן שבו אתה רואה את הדברים ובהרגלים או במעשים היום יומיים.
- לקיחת אחריות– בתהליך האימון, בשונה מטיפול פסיכולוגי, המתאמן הוא אקטיבי. הוא פועל בתוך התהליך, קובע פעולות שהוא יכול להתחייב ולקחת אחריות עליהן. כלומר, האחריות היא לא רק על קביעת המעשים, אלא גם על התוצאות.
אגב, סיבה נפוצה נוספת לתחילתו של שינוי, טמונה בהבנה שמחיר המצב הקיים גבוה מדי ובלתי נסבל, “כבר אי אפשר יותר”. כמו שאנחנו הולכים לרופא שיניים רק כשאנחנו ממש חייבים, כך גם בתהליכים של שינוי. כשאנחנו נמצאים במצב קיצון כזה, קל יותר לעשות שינוי.
אם כן, כמו שהזכרתי בהתחלה: לכולנו מתאים אימון אישי. לפני שמתחילים או חושבים על לצאת לתהליך שאלו את עצמכם האם אתם פתוחים לשינוי ולהתפתחות, האם אתם מוכנים לעשות שינוי במצב הקיים ולקחת אחריות ולהיות אקטיביים בתהליך.
בקיצור >> לא כולנו בהכרח יודעים לענות על כל השאלות האלה. וזה בסדר, אלא שזה הזמן לעצור רגע ולשאול את עצמך: האם אני מתאים לאימון?