מערכת בקיצור
זנזיבר היא לא אירופה. היא שונה ממה שאנחנו מכירים. לא סטארבאקס ובקושי WIFI…
בכניסה לזנזיבר ממלאים טופס ויזה ומשלמים עליו 50$. אח”כ עוברים לדלפק להחתמת הדרכון. בדלפק יושבים 2 פקידים אחד מצלם אותך ולוקח טביעות אצבע והשני מדביק את הוויזה במקום. מיותר לציין שהכל בשפת הסימנים – אפחד כאן לא יודע אנגלית! מה שהופך את החוויה למסורבלת ומתישה ואיטית.
המזוודות מחכות על הרצפה. הקירות מטים ליפול. המקום נראה כמו סצינה ממבצע אנטבה. ואין מזגן! שדה תעופה. שלום, 2018 מנ’שמע?
ביציאה מהשדה ידבק אליכם מקומי שיבקש לקחת לכם את המזוודה למונית – אל תתפתו-זה 200 מטר! הם מבקשים על זה טיפ!הנהיגה כאן בצד שמאל. המטבע המקומי הוא ליש”ט. נכון להיום 2000 לישט מקומי = דולר 1 – מה שהופך את המקום לזול מאוד…
הנוף
בדרך עצי דקלים, קוקוסים, שדות אורז ובין לבין בתים. המון ים. שקיעות וזריחות מטורפות. גשם באמצע היום משום מקום (תלוי בעונה) חנויות שמוכרות כלום פתוחות לאורך הכביש. ילדים קטנים חמודים ומטונפים באבק ולכלוך עומדים בצידי הדרך ורוקדים – כי החיים מבחינתם בדיוק כמו שהם צריכים להיות. מושלמים! חופש מוחלט להיות אתה ולעשות מה שאתה אוהב – פשוט לרקוד. פשוט האקונה מטאטה !
מומלץ לתכנן את הטיול עם ימי מנוחה בין האטרקציות המקומיות כדי לא לגמור את החוויה מהר מדיי – כי תכלס, אין באמת מה לעשות בזנזיבר יותר מ 4-5 ימים. צאו לסיור רגלי על החוף. לכו לאורכה ורוחבה ופשוט תהנו מהנוף. ככל הנראה מקומיים יאכלו לכם את הראש לאורך ההליכה – חלק מהקסם הזנזיברי. בדרך ראינו מקומיים בונים ומתקנים סירות דייגים . עברנו דרך בית ספר יסודי על הים. ממש ככה על הים!!! על החוף היו צדפים, קונכיות וכוכבי ים מדהימים – מומלץ לא לקחת איתכם לארץ – יעשו לכם בעיות ביציאה.
ישנם הרבה חנויות רחוב של ציורים מקומיים הום מייד שבכולם אותם הציורים, פילים, אריות, ג’ירפות ונשים אפריקאיות בשלל צבעים וגוונים. את ארוחות הערב עשינו במסעדות מקומיות. התפריטים מורכבים בעיקר משלל דגים ופירות ים. יש גם בשרים. המקומיים אוהבים מאוד צ’יפס והוא מוגש כמעט עם כל דבר. הם פחות מכירים את המושג ירקות טריים בצד. והיתרון הגדול – זול זול זול!
אטרקציות
שנורקלינג, טיול ג’יפים, ספארי בלו, אי האסירים, חוות צבים, דייג, צלילה עם צבי ים, שחיה עם דולפינים, סיורים בחוות תבלינים, סיור בסטון-טאון (העיר העתיקה) – בגדול האטרקציות נשמעות
מעניינות על הנייר אבל בפועל איכותן תיפול ותקום על המדריך. סיורים שתסגרו מהארץ עם חברות התיירות הישראליות בזנזיבר יעלו לכם הרבה הרבה יותר מאם תסגרו עם המקומיים. ואם תצרפו זוגות זה יוזיל לכם עלויות משמעותית.
קצת על זנזיבר
שני איים מול טנזניה. מזרח אפריקה. אותו אזור זמן כמו שלנו. זנזיבר מורכב משני חלקים מרכזיים אבל העולם מכיר אותם כזנזיבר. 95% מוסלמים, 4% נוצרים 1% הינדו. טנזניה היא מדינה מוסלמית. תיירות היא מקור הכנסה מספר 1 באי וכולם מאוד שירותיים ויודעים כמה מילים עברית. הם ינסו למכור לכם חשיש ככל הנראה. מומלץ להצטייד בדולרים קטנים (לא מטבעות) וכאלה שהודפסו אחרי 2006. אחרת הם לא יקבלו או שהערך שלהם יהיה נמוך יותר.
ביום השני עלינו על סירת דייג מעץ מלא עם עוד 8 ישראליים והתחלנו את האטרקציה היומית – ספארי בלו. בדרך עצרנו באי הנעלם – אי שחושף את עצמו רק בשעות השפל
ונעלם בגאות. אכלנו בו פירות טרופיים מקומיים (מנגו בננה ומלון. ואננס ואבטיח). שחינו עם שנורקלים באמצע הדרך. ראינו דגים מגניבים. את ארוחת הצהריים עשינו על אי נוסף שאין בו כלום מלבד סככות אוכל מאולתרות. משם לעוד לגונה ולעוד צלילה. זה נשמע משמים אבל המים נהדרים. ונקיים. ופשוט כיף לשחות חופשי באמצע אוקיינוס ענק בין איים.
חזרנו למלון למנוחה קצרה, התיישבנו לצבוע מנדלות שהבאנו מהבית על חוף הים. קצת מוזיקה ברקע, סוכריות סקיטלס וואן גוך. עוד שעה וקצת עברה לה במהירות. המשכנו לחצי שעה של מסאג מקומי. כשבארץ שואלים אותך בנימוס אם אפשר לקפל את המכנס – כאן הן הרגישו חופשי להפשיט אותנו. ככה בלי התראה מוקדמת. עד סוף הטיפול הרגשנו יותר מחוללים ממטופלים. על אף שהדגשנו שאנחנו רוצים טיפול בפלג גוף עליון איכשהו הם הבינו שהוא כולל גם את הטוסיקים שלנו, לפחות זה הסתכם בפלג טוסיק עליון.
באי הצפוני ישנו בר ישראלי על החוף- צ’ולוס באר. מקום שמנוהל ע”י ישראלים ומציע מגוון אטרקציות לצד האוכל והשתייה – צלילה, טיולים באגים, שנורקלינג ועוד… ספורט ימי בקיצור.
סטון-טאון זו העיר העתיקה
בעיקרון אין יותר מדיי מה לעשות בה. המדריך שלנו היה על הפנים, אבל קשה לי להאמין שגם מדריך סופר מעולה יכול להפוך הליכה בסמטאות למשהו חווייתי. כי בתכלס אין סיפור ממש מאחורי זנזיבר: מקום סחר מרכזי בעבדים במאות הקודמות. נשלטה ע”י הפורטוגלים והמוסלמים. הרבה השפעות הינדו וערביות בעיצוב וזהו. ואל תתפתו לקחת סיור באי האסירים – אין שם כלום! סתם שטות!
זאנזי-באגי: WOW!
יציאה לטיול מהצ’ולוס בר.60$ לאדם. שווה כל דולר! משם יצא הסיור. כל זוג עלה על באגי, ויצאנו לדרך. עצרנו בכמה נקודות בדרך כדי ללמוד על חייהם של הדייגים והחקלאיים באי. איך הם בונים רשתות, סירות דייגים. איזה סוגי גידולים עיקריים יש באי – טעמנו חלק ישר מהאדמה. נפגשנו עם קבוצת דייגים שבאים לדוג באי במשך חודש. גרים באוהלים שהם בונים מעלים, אוכלים ומבשלים דגים בקומונה.
המדריך לשם שינוי דיבר אנגלית שוטפת. ובעיקר מובנת. שאלנו שאלות, טוב אני בעיקר שאלתי, וקיבלנו תשובות. היה תענוג סוף סוף לשמוע קצת על תרבות מקומית ולא רק מים חופים וגלים. בנקודה בה נחשפנו לתהליך בניית הסירות המדריך הדגיש שהבנייה מתבצעת ידנית בלי מברגים ומקדחות – בשיטות ישנות וקדמוניות. לשאלתי למה?! למה לא להשתמש במברגה? הוא ענה כי זו המסורת, ורוצים לשמר אותה. פה אפשר להגיד שנפל לי האסימון: אין להם שום רצון להתשתדרג. הם לא רוצים להתמערב. טוב להם עם המסורת, הקידמה לא מעניינת אותם. עכשיו אני מבין שזה חלק מהקסם של זנזיבר. האותנטיות.
במשך שלוש וחצי שעות שעברו במהירו
ת הבזק גילינו כל כך הרבה על האי והתושבים. צחקנו מלא במהלך הנהיגה. פגשנו המון פרצופים של מקומיים: ילדים. נערים. מבוגרים. נשים שחזרו מהשדה. נערים שבנו בתים מעצ
ים ועלים וכאלה שסתם ישבו ונהנו מהזמן שעובר ללא צורך לרדוף אחריו. הנופים השתנו כל הזמן: רצועת חוף. סמטאות כפרים. מטעי בננות. שדות תבלינים. שדה עגבניות שרי. עצי פאפיאה. עליות מורדות. מגוון עצום. הדרכים ברובן המוחלט לא היו סלולות, בטח לא ישרות מה שזימן לנו בורות מלאי בוץ מהגשם של אשתקד – כמובן שהבוץ לא פסח עלינו וניתז עלינו ועשה את החוויה מהנה יותר! נשבע!
רוב המלונות מציעים סיור חינמי בכפרים באזור – קחו אותם! זה חוויה עוצמתית מאוד. אנחנו הצטיידו בשתי חבילות M&M וסקיטלס כדי לחלק לילדים. עברנו ליד מאפייה מקומית קטנה. קנינו לחמנייה מעולהההה!
זהו בערך. סעו לשם. זה מקום נפלא להירגע, להינות משמש ים חול ורוגע מקומי. אין לחץ. יש
טיסות ישירות מהארץ עם ארקיע וישראייר. המלונות לא יקרים – תלוי בחבילה. המלצה שלי קחו רק ארוחת בוקר. צהריים גם ככה אתם בחוץ בטיולים וערבים תשבו במסעדות וברים מקומיים-יותר זול ויותר חוויתי. המחייה עצמה והקניות מאוד זולות – תתמקחו עם המוכרים, הם סתם מנסים לדפוק קופה. ג’אמבו!
