מערכת בקיצורבשבועות האחרונים פרסמה קבוצת חוקרים ספרדית שלמוח תפקיד חשוב בהפרשת האינסולין. כלמעשה הלבלב מצוי תחת פיקוח תאים במוח ואלו מווסתים את רמות האנרגיה – הנחוצות לגוף. כאשר המדענים התמקדו ברשת תאים יחודיים במוח המצויים בהיפוקמפוס ומפקחים על הפרשת האינסולין המתרחשת כידוע בתאי הלבלב – איי לנגרהנס – תאי ביטא.
החוקרים מצאו כי המדובר בתאים המכונים (פרופריו מלנוקורטין) ואלו מנחים את תאי הלבלב, בהתאם לאיכות המזון לשחרר את כמות האינסולין הנדרשת. לתאים רשת חלבונים יחודים הקשורים למיטוכונדריה שאחראית בכל תא לפעולות “הנשימה”. וחלבון זה הוא שמשרה ומעביר מידע חיוני זה ללבלב.
המידע נתקבל בניסוי שבו החוקרים למעשה גרמו לסילוקו של חלבון זה הקשור למיטוכונדריה (מיטופוסין) בתא ה-פומסי. החיות נבדקו לאחר הרעבה ולאחר האכלה. נמצא כי בחסרונם של החלבונים הלבלב מפריש הרבה פחות אינסולין.
המסקנה מכך הינה שלא בלבד שתאים אלו אחראים לתאבון – שובע (דבר שידוע זה מכבר) כי אם גם הינם תאי בקרה שאחראים על רמות האינסולין המופרשות. ובחוסר החלבון בתאי ה- Mitofusin (MFN1), גרמו לחמצון של תאי הבקרה ופגיעה מתמשכת בהם גרמה להפחתה ביעילותם עד לחיסולם, אגב במתן חומרים אנטי-אוקסידנטים חלה התאוששות תאים אלו ואלו חזרו להשפיע כנדרש על המטבוליזם.
אמנם אנו רחוקים מלהבין מהי דרך הפעולה המדויקת אך התוצאות מצביעות שהמוח לא רק חושב כי אם גם מתכנת את תוכן וקצב האכילה.
בחולי סוכרת 2 שבהם המערך המטבולי הסתבך בשל אכילה מופרזת של חומרי מזון לא ראויים והשמנת יתר, כל שקורה משבש אף מערכות משוכללות במוח בעיקר שהדבר הינו תהליך מתמשך.
אך נראה כי ניתן גם לעזור לעצמנו ע”י למידה של מה מותר ומה אסור לאכול. אם נדע לנצל את הידע על שקורה פיזית ומעבדתית בגופינו – נוכל לספק לגוף את הצרכים המתאימים בהתאם. פעילות גופנית, אכילה של אוכל ראוי מבחינת אבות המזון, מינרלים ויטמינים ותוספי מזון שמסייעים בהגברת יכולות הרקמות השונות בעיקר במאמצים מוגברים או באנשים שמפאת גילם התאים סופקים פחות ופעילותם פחות יעילה.
אסכרקס הוא תוסף תזונה שמטרתו לייעל את הפעילות המטבולית ע”י הקטנת כמות הסוכרים הנספגת במעי ו/או הקטנת קצב הספיגה. חלקו של התות, כאחד מששת הצמחים מהם מורכב אסכרקס, מצליח להפחית את צריכת החמצן ע”י תאי המוח ובכך מעלה את אפשרות להשרדות התא לאורך זמן ממושך יותר. כמו למשל בעת אירוע מוחי ובכך לגונן גם בחולים שאצלם מתח החמצן בדם יורד כמו בחולים מבוגרים הלוקים במחלות לב- ריאה או במקרי אפילפסיה.